 | לאור חשיפת פניו של עד המדינה בפרשת הרצח בבר- נוער, אי אפשר היום להתעלם מכל מה שקרה בסיפור הזה ולהסיק מסקנות חותכות.
עיתון "ידיעות אחרונות", הוציאו בזמנו, תמונה של חגי פליסיאן עם הכיתוב- "פניו של הרוצח", ולעומת זאת, כתבות גדולות נכתבו במרבית העיתונים,על עד המדינה שיצא מהארון ובסך הכל חיפש אהבה וחום...
בסופו של דבר התברר כי הסיפור הוא הפוך לגמרי. ולא רק שכלי התקשורת טעו- הם גם השפיעו עלינו ועל שיקול דעתנו.
כלי התקשורת, שאמורים רק לסקר, הפכו לשופטים בישראל. שופטים מהירי זעם וחימה, מהירי החלטה, הם לא צריכים עדים ולא בית משפט עם שומרים בפתח,מספיק להם עט או מקלדת והם חורצים גורלות שביד השנייה כוס קפה וקוראסון.
כבר לא מדובר על סתם לשון הרע, אלא מדובר בהוצאת דיבה אחרי דיבה אחרי דיבה, ואני מתבייש בעצמי שהאמנתי להם הפעם. ממש האמנתי.
אני כבר לא מדבר על בכירי המשטרה, הם אף פעם לא היו מספיק חכמים בעיניי, עם מערכת יחסי ציבור קלוקלת, שרק מביאה להם שנאה בציבור, והם אפילו לא מספיק נבונים להבין מדוע הציבור תופס אותם ככאלה. רצים לכל מיקרופון פתוח כדי להאדיר את שמם, ולרוב יוצאים קטנים.
ואילו העיתונאי, שמצטייר כאינטיליגנט בעמו, עשוי גם להיות מושחת רוחנית,צמא דם,רכלן וחסר רחמנות.
"החופש" של העיתונות, הפך לחופש לרמוס,להשפיל, לדרוך, ולחסל כלכלית.
יש להיזהר מהם מאד.
| | אין באמור לעיל לרבות כל מסמך ו/או קובץ המצורף לו משום יעוץ או המלצה לקנייה / מכירה של ני"ע ו/או מכשירים פיננסיים |
|
| | | |  | |
