המכתב שנוחי דנקנר לא יכתוב לציבור הישראלי

שלום לכם,

לאחר זמן רב בהם פעלתי רק מאחורי הקלעים, החלטתי לפנות אליכם הפעם בצורה ישירה- בלי מחסומים ובלי יחצנים.

שמי נוחי דנקנר, בנם של יצחק דנקנר, אחד מששת האחים שהקימו את דנקנר השקעות והיו בעלי מפעל תעשיות מלח לישראל, וזהבה לבית דוברושין, ילידת תל אביב ודור רביעי בארץ.

אני, קצין מילואים בדרגת רב סרן, התנדבתי לקורס טיס וסיימתי את שירותי הצבאי בחיל מודיעין.

לאחר שירותי למדתי מדע המדינה ומשפטים באוניברסיטת תל אביב והייתי ממיסדי משרד עורכי הדין דנקנר-לוסקי.

כמו רבים אחרים, לווינו כסף מהבנקים והציבור על מנת להרים את עסקנו על הרגליים, ידעתי כי אעשה כל שניתן על מנת לתת לעובדיי ולבעלי חובי את האמונה כי אפשר לסמוך עליי ועל יושרי.

הלכתי בכל הכוח יחד עם חבריי לעסקים, הדרך האירה לי פנים, החברות שלי הניבו מזומנים ועם הכסף החלטתי גם לעשות מעשים טובים-עזרתי לישובים המופצצים בצפון וב -2008-2007 וזכיתי לאזרחות כבוד מטעם יישובי קו העימות בצפון.

בכסף הרב שהרווחנו, החלטנו לרכוש עוד ועוד חברות, המטרה שלנו היתה טובה תמיד, אבל בדיעבד התברר שעשינו כמה רכישות גרועות כי תמיד יודעים על זה בדיעבד...

למרות שאני לא דתי, האמונה שיחקה תפקיד חשוב בחיי, הלחץ לקחת החלטות בסדר גודל כזה, חייבה אותי גם לעזרה "שמיימית". הרביתי להתייעץ עם אנשי רוח, אלה אנשים חכמים, שהאמונה והגמרא חידדו את מוחם, הם לא לקחו החלטות בשבילי, אבל הם הורידו ממני לחץ ועזרו לי לחשוב יותר בבהירות ובצורה יותר אבסולוטית.

אבל אז נפל דבר בישראל.

קמה המחאה החברתית, שפגעה בעסקינו בצורה מהירה וחדה כסכין. בקושי הספקנו להגיב וההתרסקות היתה טוטאלית.

הרגולטור שעמד תחת לחץ ההמון, לא נתן לנו זמן להתארגן-הוא חתך בבשר החי במהירות וקצת שכח שעובדים אצלנו אנשים רבים שפגיעה בעסקינו אומרת גם פגיעה בהם.

ואז החלה מפולת באגרות חוב של הקונצרן, ניסיתי לשמור על שלווה, ידעתי כי העסקים שלנו טובים ובמשך הזמן נחזור לפעילות חזקה, אך לציבור לא היה זמן לחכות ואני מבין את זה.

התברר שטעיתי. לא ראיתי את התמונה המלאה. לא אני ולא שותפיי. המצב החל להדרדר עוד יותר ומחירי האג"ח צנחו.

מלבד הלחץ של מחזיקי האג"ח קם עליי לחץ ציבורי גדול, שהיה המשכה של המחאה החברתית, שאמר שאני גונב כסף, שאני לא ישר, שאני טייקון רשע.

עולמי חרב עליי. אני לא האיש שאתם חושבים שאני. ציירתם תמונה שגויה לחלוטין.

בנק לאומי, איתו ניסיתי להגיע להסדר, נפל שדוד מול הלחץ החברתי. אף אחד לא רצה לשמוע, לא רצה לדעת את האמת,כולם רצו את דמי וכמה שיותר אדום ונשפך ברחובות.

דרשו ממני בתקשורת לעבור לגור בדירה שכורה ולא לעשות "תספורת". האם אתם בכלל מצליחים להעריך מה גודל המכה שאני ומשפחתי חווים כרגע? ליפול מאגרא רמה לבירה עמיקתא בסדר גודל הזה קשה יותר מכל דבר שאתם מדמיינים. האם בזה שאעבור לדירה שכורה, או אולי לאהל ברחוב ירגיע אתכם? האם זה יפתור את בעיותיכם או את בעיותיי? מה בעצם אתם מנסים להשיג?

איני חף מטעויות. עשיתי וכנראה גם אעשה בהמשך. אבל לקחת אחריות אני יודע. ואני אעשה הכל,עד טיפת דמי האחרונה, על מנת לעשות את המקסימום לאלה שאני ערב להם.

נוחי

צילום-סיון פרג